העסקת תושבי שטחים – שכר ועונש
ישראל, שכיר בחברה ידועה ומבוססת, החליט לקחת כמה
ימי חופש על מנת למלא אחר רצונות אשתו ולשפץ את חדרי המקלחת והשירותים בביתו.
"על הדרך", חשב ישראל לעצמו, "אולי ארצף גם חלק מהגינה ואעשה שיפוע
מבטון לחנייה".
שמח וטוב לב השכים ישראל קום בבוקר, אץ רץ לחנות חומרי הבניין
הקרובה, רכש מרצפות קרמיקה, כיור ומקלחון חדשים ואף הצטייד - בעצת בעל החנות -
בחומרי בידוד, מלט וחומרים נוספים. עד מהרה, במהלך העבודה וכבר ביום הראשון לה,
הבין ישראל יקירנו, כי לא רק שהבלאגן בבית חוגג והוא אינו מוצא פנאי לילדיו ואף לא
למתן סיוע לאשתו - אלא אף הבין כי למרות שהינו "שיפוצניק חובב" אין לו
עתיד גדול בתור "בוב הבנאי", והוא חייב יהיה לשכור לו עוזר או עובד כדי
שיוכל לסיים את השיפוצים בזמן ולחזור לעבודתו הקבועה.
בערב התקשר ישראל לחברו, קבלן במקצועו, וזה ייעץ לו כי אם הוא רוצה לחסוך כסף כדאי לו לנסוע עם רכבו לצומת ידועה בסמוך לאזור מגוריו, שם ימצא לו אחד מאותם "עובדי יומית" המגיעים מהגדה. "ככה", שח לו הקבלן, "כולם עושים, והם לא מחבלים ולא נעליים והם גם זולים ועושים אחלה של עבודה וצ'יק צ'אק הכל יהיה גמור". "זה חוקי?" שאל ישראל בחשש מה, וחברו ענה "אם ישאלו אותך תגיד שלא ידעת שהם מהשטחים...".
למחרת בבוקר נסע ישראל לצומת, ולאחר דין ודברים קצר באשר לשכרו היומי "העמיס" את אחמד, תושב חברון, על המכונית, והשניים שמו פעמיהם לכיוון ביתו של ישראל. בכניסה ליישוב הורתה ניידת משטרה לישראל לעצור בצד הדרך. לא עזרו כל תחנוניו והסבריו של ישראל – אחמד והוא עוכבו בתחנת המשטרה לחקירה, רכבו הובל אחר כבוד לחצר התחנה ואף ניתן בידו צו משטרתי, חתום ע"י קצין, לפיו לא יוכל לעשות בו שימוש למשך 30 יום.
היכן טעה ידידנו?
כולנו רוצים לעתים "לעגל פינות" ולקצר את דרכנו ליעדנו. הפתגם "זול הוא יקר" נכון, ומתאים במקרה של ישראל - הגם שידוע כי התופעה נפוצה ומוכרת. בשנים האחרונות החמירה המדינה ביחסה כלפי אלו המעסיקים שב"חים (שוהים בלתי חוקיים). כך תוקן חוק הכניסה לישראל וקבע עונש של עד שנתיים מאסר לאזרחי המדינה, אשר בחרו להעסיק שב"חים ואף לאלו אשר רק הסיעו אותם או התירו להם לישון בדירה שבחזקתם. הרעיון מאחורי החוק היה להרתיע את אזרחי המדינה מלתת יד לכניסתם של תושבי הרשות הפלסטינאית לישראל, ולו לאחר שהללו כבר נכנסו. רוב רובם של השב"חים נכנסים לישראל לצורך פרנסה, שכן אפשרויות התעסוקה בעזה ובגדה מוגבלות - ואף השכר המשתלם בישראל גבוה יותר.
גם אם החוק הניח שרק מיעוט מובהק של הפלסטינאים מעוניין להיכנס לישראל לצורך פיגוע חבלני, מגמתו הייתה למנוע את כניסתם של פלסטינאים ללא אישורים (המונפקים ע"י צה"ל) - ובמיוחד למנוע מהישראלים "לעודד", אפילו באופן משתמע, כניסה בכלל באופן של מתן עבודה, הסעה או מקום לינה. הכול במסגרת מלחמה בטרור.
בתי המשפט, בעקבות המחוקק, החלו להעניש ביד קשה את השב"חים עצמם ואת אזרחי המדינה הנ"ל בעונשי מאסר בפועל ממש, ולאחרונה אף הגדילו לעשות וקבעו כי רק נסיבות מיוחדות וחריגות תצדיקנה סטייה מעונש מאסר בעבירות אלו. יחד עם זאת, נקבע כי על האזרח הישראלי לבדוק את העובד הפוטנציאלי בכך שידרוש ממנו הצגת ת"ז, ובמקרה של תושב הרשות הפלסטינאית גם הצגת אישור שהיה או עבודה בישראל (לא די בשאלה בלבד). אישורים אלו נושאים אופי רשמי, חותמת וחתימה של קצין המנהל האזרחי באיו"ש או ברצועת עזה, ובהם מלוא פרטיו של התושב בתוספת הנחיה מפורטת באשר לאזור בו הותר לתושב לנוע, לעבוד וכן השעות בהן מותרת כניסתו וחובת יציאתו. בהקשר זה, ידועים מקרים בהם כאשר הוצגו בפני המעביד הישראלי ת"ז או אישור מזויפים, אשר נשאו את תמונתו של התושב, אך ביהמ"ש השתכנע שבאופן רגיל ובנקל ניתן להבחין בזיוף - הרי שלא תתקבל טענתו של המעביד הישראלי כי "לא ידע שמדובר בשב"ח...".
המגמה הנה, אפוא, שלא להשאיר שום מקום לטעויות, גם אם איסופו של הפועל היה כבר בתוך לב לבה של מדינת ישראל, כאילו כבר נחזה כאזרח ערבי ישראלי לכל דבר. בסופו של יום, לא רק שישראל יקירנו נאלץ להתמודד עם חקירה משטרתית, פתיחת תיק נגדו ועיכוב הרכב, כפי המותר בחוק, פיזית בידי המשטרה - אלא אף עשוי להתמודד בעתיד עם כתב אישום פלילי בביהמ"ש ועם סיכוי סביר לחטוף עונש לא קל.
והכול בשם חסכונם של כמה שקלים... שמרו על עצמכם.
בערב התקשר ישראל לחברו, קבלן במקצועו, וזה ייעץ לו כי אם הוא רוצה לחסוך כסף כדאי לו לנסוע עם רכבו לצומת ידועה בסמוך לאזור מגוריו, שם ימצא לו אחד מאותם "עובדי יומית" המגיעים מהגדה. "ככה", שח לו הקבלן, "כולם עושים, והם לא מחבלים ולא נעליים והם גם זולים ועושים אחלה של עבודה וצ'יק צ'אק הכל יהיה גמור". "זה חוקי?" שאל ישראל בחשש מה, וחברו ענה "אם ישאלו אותך תגיד שלא ידעת שהם מהשטחים...".
למחרת בבוקר נסע ישראל לצומת, ולאחר דין ודברים קצר באשר לשכרו היומי "העמיס" את אחמד, תושב חברון, על המכונית, והשניים שמו פעמיהם לכיוון ביתו של ישראל. בכניסה ליישוב הורתה ניידת משטרה לישראל לעצור בצד הדרך. לא עזרו כל תחנוניו והסבריו של ישראל – אחמד והוא עוכבו בתחנת המשטרה לחקירה, רכבו הובל אחר כבוד לחצר התחנה ואף ניתן בידו צו משטרתי, חתום ע"י קצין, לפיו לא יוכל לעשות בו שימוש למשך 30 יום.
היכן טעה ידידנו?
כולנו רוצים לעתים "לעגל פינות" ולקצר את דרכנו ליעדנו. הפתגם "זול הוא יקר" נכון, ומתאים במקרה של ישראל - הגם שידוע כי התופעה נפוצה ומוכרת. בשנים האחרונות החמירה המדינה ביחסה כלפי אלו המעסיקים שב"חים (שוהים בלתי חוקיים). כך תוקן חוק הכניסה לישראל וקבע עונש של עד שנתיים מאסר לאזרחי המדינה, אשר בחרו להעסיק שב"חים ואף לאלו אשר רק הסיעו אותם או התירו להם לישון בדירה שבחזקתם. הרעיון מאחורי החוק היה להרתיע את אזרחי המדינה מלתת יד לכניסתם של תושבי הרשות הפלסטינאית לישראל, ולו לאחר שהללו כבר נכנסו. רוב רובם של השב"חים נכנסים לישראל לצורך פרנסה, שכן אפשרויות התעסוקה בעזה ובגדה מוגבלות - ואף השכר המשתלם בישראל גבוה יותר.
גם אם החוק הניח שרק מיעוט מובהק של הפלסטינאים מעוניין להיכנס לישראל לצורך פיגוע חבלני, מגמתו הייתה למנוע את כניסתם של פלסטינאים ללא אישורים (המונפקים ע"י צה"ל) - ובמיוחד למנוע מהישראלים "לעודד", אפילו באופן משתמע, כניסה בכלל באופן של מתן עבודה, הסעה או מקום לינה. הכול במסגרת מלחמה בטרור.
בתי המשפט, בעקבות המחוקק, החלו להעניש ביד קשה את השב"חים עצמם ואת אזרחי המדינה הנ"ל בעונשי מאסר בפועל ממש, ולאחרונה אף הגדילו לעשות וקבעו כי רק נסיבות מיוחדות וחריגות תצדיקנה סטייה מעונש מאסר בעבירות אלו. יחד עם זאת, נקבע כי על האזרח הישראלי לבדוק את העובד הפוטנציאלי בכך שידרוש ממנו הצגת ת"ז, ובמקרה של תושב הרשות הפלסטינאית גם הצגת אישור שהיה או עבודה בישראל (לא די בשאלה בלבד). אישורים אלו נושאים אופי רשמי, חותמת וחתימה של קצין המנהל האזרחי באיו"ש או ברצועת עזה, ובהם מלוא פרטיו של התושב בתוספת הנחיה מפורטת באשר לאזור בו הותר לתושב לנוע, לעבוד וכן השעות בהן מותרת כניסתו וחובת יציאתו. בהקשר זה, ידועים מקרים בהם כאשר הוצגו בפני המעביד הישראלי ת"ז או אישור מזויפים, אשר נשאו את תמונתו של התושב, אך ביהמ"ש השתכנע שבאופן רגיל ובנקל ניתן להבחין בזיוף - הרי שלא תתקבל טענתו של המעביד הישראלי כי "לא ידע שמדובר בשב"ח...".
המגמה הנה, אפוא, שלא להשאיר שום מקום לטעויות, גם אם איסופו של הפועל היה כבר בתוך לב לבה של מדינת ישראל, כאילו כבר נחזה כאזרח ערבי ישראלי לכל דבר. בסופו של יום, לא רק שישראל יקירנו נאלץ להתמודד עם חקירה משטרתית, פתיחת תיק נגדו ועיכוב הרכב, כפי המותר בחוק, פיזית בידי המשטרה - אלא אף עשוי להתמודד בעתיד עם כתב אישום פלילי בביהמ"ש ועם סיכוי סביר לחטוף עונש לא קל.
והכול בשם חסכונם של כמה שקלים... שמרו על עצמכם.