חוק ההסגרה או "מי אמר אברג'יל?
פעם, כשהייתם שומעים את הביטוי "משפחת פשע" או "ארגון
פשיעה", היו מתקשרים הדברים לאסוציאציות מעולם הסרטים והטלוויזיה - שם
מצוירים הגיבורים ובעלי התפקידים השונים באור רומנטי או מכוער, תלוי מי הבחורים
"הטובים" או "הרעים". סרטי קולנוע כמו "החבר'ה
הטובים", "פני צלקת", טרילוגיית "הסנדק" וכן סדרות
טלוויזיה מצליחות כמו "הסופרנו'ס", משכו תמיד את סקרנותו של הקהל הרחב -
בעיקר בשל העלילה המרתקת, האלימות וכוריאוגרפיית הפעולה הצבעונית שסיפקו.
לפחות בישראל, דמויות כגון זאב רוזנשטיין, שלום דומראני, משפחת אבוטבול ומשפחת אברג'יל מככבות באורח קבוע לא רק בעמודי החדשות, אלא אפילו זוכות למנות לא קטנות של הערצה כסלבריטאים לכל דבר במסגרת עמודי הרכילות. כל זאת, כאשר הם מזוהים באופן ברור וידוע כדמויות מפתח ומנהיגים של ארגני פשע. לא אחת שבות ומתנוססות תמונותיהם בכתבות רוחב המנתחות את היחסים ביניהם, ואת מלחמות השליטה המתחוללות במקרים לא מעטים על חשבונו של הציבור (ודי להזכיר כאן את שלל פיגועי הירי והפיצוצים הפוגעים בעוברי אורח תמימים שנקלעו למקום).
לאחרונה חוקק בישראל חוק המלחמה בארגוני פשיעה, שמטרתו לתת בידי המשטרה כלים חוקיים לחקור ולבלוש אחר פעולותיהם, וכן כולל סעיפי ענישה מיוחדים להעמדת עבריינים שנגדם נאספו ראיות לפיהן היו חלק מארגון פשיעה כזה.
מבלי לפגוע באף אחד, גם המשטרה והכנסת ידעו היטב, כבר בעת גיבושה של הצעת החוק, שהפושעים הישראלים, אשר לחלקם עסקים חובקי עולם, לא פראיירים, בלשון המעטה, והם נמצאים בדרך כלל כמה צעדים טובים לפניהם ויודעים כיצד להתחמק ולהמשיך לעבוד בצורה מתוחכמת יותר.
אלא מה, שלפעמים לרשויות החוק מצליח, והן שמות את ידן על איזה כריש ומייד מביאות אותו כפות בידיו וברגליו לביהמ"ש לצורך הארכת מעצרו. לא משנה אם יש בתיק ראיות או לא, העיקר שכל המדינה תראה בחדשות שהמשטרה עושה משהו.
כמו במקרה של זאב רוזנשטיין, כך גם במקרה האחרון של האחים אברג'יל, המשטרה המקומית לא הצליחה, לאורך שנים על גבי שנים, "להפיל" את "היעדים מס' 1" שלה; זאת למרות שמצאה עתות לעצור אותם מפעם לפעם בתואנות שונות. כמו במקרה רוזנשטיין, מי ש"הביא את המכה" בסופו של דבר עם האחים אברג'יל, אלו האמריקאים. אצלם, מה לעשות, הממשלה נותנת לגופים כדוגמת האף.בי.איי או הרשות למלחמה בסמים (די.אי.איי) או הסי.אי.איי שפע של משאבים, אמצעים וכוח אדם לפצח ארגוני פשיעה מקומיים וחיצוניים לארה"ב. אצל רוזנשטיין מדובר היה ביבוא של אלפי כדורים לארה"ב. לגבי האחים אברג'יל העניין מורכב הרבה יותר, היות שהוא נוגע למספר פרשיות ואף למקרה רצח שארע בארה"ב.
האמריקאים לא רק שאספו ראיות נגד האחים, אלא כבר הגישו נגדם כתב אישום בביהמ"ש הפדרלי. עכשיו הם מבקשים, בדיוק כפי שביקשו לגבי רוזנשטיין, את הסגרתם של האחים מישראל לארה"ב, על מנת שיועמדו לדין לפי החוקים ולפי העונשים של המדינה שעל חוקיה עברו.
נשמע הגיוני? כנראה שכן. כל מדינה היתה רוצה לקבל סיוע ממדינה אחרת כדי שפושעים שביצעו בתחומה עבירות יוסגרו לידיה וכך לא יוכלו להימלט. יותר מזה, האם מדינה מתוקנת תסכים לשמש עיר מקלט לעבריינים כי היא לא מוכנה להסגיר עבריינים למדינות אחרות? ולהפך, כיצד יוכלו אזרחיה של מדינה לחיות בביטחון אם ידעו שעבריינים יוכלו להימלט ממנה לאחר שביצעו את פשעיהם, ואף מדינה לא תיתן להם סיוע בהסגרתם?
אם כך, שאלת ההסגרה של אדם (בין אם הוא אזרח המדינה ובין אם לאו) ממדינה אחת לרעותה, היא בראש ובראשונה שאלה של יחסים בינ"ל ואינטרסים דיפלומטיים, כלכליים וביטחוניים בין מדינות. במדינות רבות מחוקקים חוקי הסגרה מיוחדים שתכליתם להסדיר ולקבוע כללים, לפיהם תותר הסגרתו של אזרח למדינה אחרת. בישראל, חוק ההסגרה משנת 1954 קובע 3 תנאים מצטברים לצורך הסגרה של אזרח או תושב ישראלי לחו"ל:
1. קיימת אמנת הסגרה בין ישראל למדינה המבקשת את העבריין.
2. בקשת ההסגרה היא לצורך העמדת העבריין לדין או ריצוי עונש (ולא לחקירה, למשל).
3. המדינה שביקשה את הסגרת העבריין התחייבה מראש להעבירו בחזרה לישראל לצורך ריצוי עונשו (במקרה של רוזנשטיין, היה לנושא זה השלכה חשובה על נכונותו של רוזנשטיין לסיים במהירות את ההליך בארה"ב, להודות בתיק ולחזור לארץ לריצוי 12 שנות מאסר מבלי לשהות תקופה ארוכה במעצר האמריקאי).
חשוב לדעת שלא מסגירים על כל עבירה, אלא רק על עבירות שהעונש הקבוע להן בארץ הוא של שנת מאסר ומעלה. כמובן צריך שבשתי המדינות המעשה המיוחס לאותו אדם ייחשב כעבירה. בישראל גם קיים איסור להסגיר אזרח או תושב ישראלי למדינה שבה הוא עשוי לחטוף בה על העבירה שביצע עונש מוות, אלא אם כן נתקבלה מאותה מדינה בבקשת ההסגרה התחייבות כי לא ייגזר עליו עונש מוות.
והכי חשוב, מקרה רוזנשטיין הוא מקרה מיוחד כי נקבע בו תקדים. היום אפשר להסגיר אזרח ישראלי למדינה שמבקשת את הסגרתו אם יוכח שגם אם לא היה בה כלל וישב בישראל בלבד, אך "משך בחוטים" ובאמצעות אחרים ביצע עבירות באותה מדינה. ביהמ"ש שישב על המחלוקת בעניין הסגרתו של רוזנשטיין לארה"ב קבע, כי רואים אדם מסוגו כמי שנמלט מאותה מדינה היות שידע כי מעשיו יחשבו שם לעבירות.
האחים אברג'יל בלחץ כי לא בא להם בכלל לעלות על מטוס לכלא הפדרלי בארה"ב ולשבת שם יחד עם אנשים שבכלל לא מכירים אותם ובכלל לא נותנים להם כבוד. גם הסוהרים והשוטרים שם לא רואים אותם ממטר. מילא לחטוף תיק ומאסר בארץ אבל לשבת שנים בכלא של "זרים"? ועל כך נאמר "אין כמו בבית"...
לפחות בישראל, דמויות כגון זאב רוזנשטיין, שלום דומראני, משפחת אבוטבול ומשפחת אברג'יל מככבות באורח קבוע לא רק בעמודי החדשות, אלא אפילו זוכות למנות לא קטנות של הערצה כסלבריטאים לכל דבר במסגרת עמודי הרכילות. כל זאת, כאשר הם מזוהים באופן ברור וידוע כדמויות מפתח ומנהיגים של ארגני פשע. לא אחת שבות ומתנוססות תמונותיהם בכתבות רוחב המנתחות את היחסים ביניהם, ואת מלחמות השליטה המתחוללות במקרים לא מעטים על חשבונו של הציבור (ודי להזכיר כאן את שלל פיגועי הירי והפיצוצים הפוגעים בעוברי אורח תמימים שנקלעו למקום).
לאחרונה חוקק בישראל חוק המלחמה בארגוני פשיעה, שמטרתו לתת בידי המשטרה כלים חוקיים לחקור ולבלוש אחר פעולותיהם, וכן כולל סעיפי ענישה מיוחדים להעמדת עבריינים שנגדם נאספו ראיות לפיהן היו חלק מארגון פשיעה כזה.
מבלי לפגוע באף אחד, גם המשטרה והכנסת ידעו היטב, כבר בעת גיבושה של הצעת החוק, שהפושעים הישראלים, אשר לחלקם עסקים חובקי עולם, לא פראיירים, בלשון המעטה, והם נמצאים בדרך כלל כמה צעדים טובים לפניהם ויודעים כיצד להתחמק ולהמשיך לעבוד בצורה מתוחכמת יותר.
אלא מה, שלפעמים לרשויות החוק מצליח, והן שמות את ידן על איזה כריש ומייד מביאות אותו כפות בידיו וברגליו לביהמ"ש לצורך הארכת מעצרו. לא משנה אם יש בתיק ראיות או לא, העיקר שכל המדינה תראה בחדשות שהמשטרה עושה משהו.
כמו במקרה של זאב רוזנשטיין, כך גם במקרה האחרון של האחים אברג'יל, המשטרה המקומית לא הצליחה, לאורך שנים על גבי שנים, "להפיל" את "היעדים מס' 1" שלה; זאת למרות שמצאה עתות לעצור אותם מפעם לפעם בתואנות שונות. כמו במקרה רוזנשטיין, מי ש"הביא את המכה" בסופו של דבר עם האחים אברג'יל, אלו האמריקאים. אצלם, מה לעשות, הממשלה נותנת לגופים כדוגמת האף.בי.איי או הרשות למלחמה בסמים (די.אי.איי) או הסי.אי.איי שפע של משאבים, אמצעים וכוח אדם לפצח ארגוני פשיעה מקומיים וחיצוניים לארה"ב. אצל רוזנשטיין מדובר היה ביבוא של אלפי כדורים לארה"ב. לגבי האחים אברג'יל העניין מורכב הרבה יותר, היות שהוא נוגע למספר פרשיות ואף למקרה רצח שארע בארה"ב.
האמריקאים לא רק שאספו ראיות נגד האחים, אלא כבר הגישו נגדם כתב אישום בביהמ"ש הפדרלי. עכשיו הם מבקשים, בדיוק כפי שביקשו לגבי רוזנשטיין, את הסגרתם של האחים מישראל לארה"ב, על מנת שיועמדו לדין לפי החוקים ולפי העונשים של המדינה שעל חוקיה עברו.
נשמע הגיוני? כנראה שכן. כל מדינה היתה רוצה לקבל סיוע ממדינה אחרת כדי שפושעים שביצעו בתחומה עבירות יוסגרו לידיה וכך לא יוכלו להימלט. יותר מזה, האם מדינה מתוקנת תסכים לשמש עיר מקלט לעבריינים כי היא לא מוכנה להסגיר עבריינים למדינות אחרות? ולהפך, כיצד יוכלו אזרחיה של מדינה לחיות בביטחון אם ידעו שעבריינים יוכלו להימלט ממנה לאחר שביצעו את פשעיהם, ואף מדינה לא תיתן להם סיוע בהסגרתם?
אם כך, שאלת ההסגרה של אדם (בין אם הוא אזרח המדינה ובין אם לאו) ממדינה אחת לרעותה, היא בראש ובראשונה שאלה של יחסים בינ"ל ואינטרסים דיפלומטיים, כלכליים וביטחוניים בין מדינות. במדינות רבות מחוקקים חוקי הסגרה מיוחדים שתכליתם להסדיר ולקבוע כללים, לפיהם תותר הסגרתו של אזרח למדינה אחרת. בישראל, חוק ההסגרה משנת 1954 קובע 3 תנאים מצטברים לצורך הסגרה של אזרח או תושב ישראלי לחו"ל:
1. קיימת אמנת הסגרה בין ישראל למדינה המבקשת את העבריין.
2. בקשת ההסגרה היא לצורך העמדת העבריין לדין או ריצוי עונש (ולא לחקירה, למשל).
3. המדינה שביקשה את הסגרת העבריין התחייבה מראש להעבירו בחזרה לישראל לצורך ריצוי עונשו (במקרה של רוזנשטיין, היה לנושא זה השלכה חשובה על נכונותו של רוזנשטיין לסיים במהירות את ההליך בארה"ב, להודות בתיק ולחזור לארץ לריצוי 12 שנות מאסר מבלי לשהות תקופה ארוכה במעצר האמריקאי).
חשוב לדעת שלא מסגירים על כל עבירה, אלא רק על עבירות שהעונש הקבוע להן בארץ הוא של שנת מאסר ומעלה. כמובן צריך שבשתי המדינות המעשה המיוחס לאותו אדם ייחשב כעבירה. בישראל גם קיים איסור להסגיר אזרח או תושב ישראלי למדינה שבה הוא עשוי לחטוף בה על העבירה שביצע עונש מוות, אלא אם כן נתקבלה מאותה מדינה בבקשת ההסגרה התחייבות כי לא ייגזר עליו עונש מוות.
והכי חשוב, מקרה רוזנשטיין הוא מקרה מיוחד כי נקבע בו תקדים. היום אפשר להסגיר אזרח ישראלי למדינה שמבקשת את הסגרתו אם יוכח שגם אם לא היה בה כלל וישב בישראל בלבד, אך "משך בחוטים" ובאמצעות אחרים ביצע עבירות באותה מדינה. ביהמ"ש שישב על המחלוקת בעניין הסגרתו של רוזנשטיין לארה"ב קבע, כי רואים אדם מסוגו כמי שנמלט מאותה מדינה היות שידע כי מעשיו יחשבו שם לעבירות.
האחים אברג'יל בלחץ כי לא בא להם בכלל לעלות על מטוס לכלא הפדרלי בארה"ב ולשבת שם יחד עם אנשים שבכלל לא מכירים אותם ובכלל לא נותנים להם כבוד. גם הסוהרים והשוטרים שם לא רואים אותם ממטר. מילא לחטוף תיק ומאסר בארץ אבל לשבת שנים בכלא של "זרים"? ועל כך נאמר "אין כמו בבית"...